תאילנד (פעם שניה)

 לאחר שלקחנו את אורי לבית חולים, והרופאה הרגיעה אותנו שהכל בסדר עכשיו, התפננו לקצת כיף מערבי, בעיר הגדולה בנגקוק:

• סרטים - אליסה בארץ המראה, פטס, ותם ראה גם סרט לילדים יותר גדולים, מסעדות מערביות
• קידזניה - מן מתחם ענק שבו ילדים יכולים להרוויח כסף בכל מיני עבודות (למשל לעבוד בתור שוטר, וטרינר, רופא, טייס בקוקפיט אמיתי ועוד), ולבזבז אותו בכל מיני דרכים אחרות כמו לעשות רישיון נהיגה, לעבוד במפעל קטשופ ובמפעל קוקה קולה ועוד.
• החלקה על הקרח
• מוזיאון מדע תאילנדי שרוב ההסברים בו בתאי, אבל הוא די מגניב, עם ספריה חמודה, גן מזרקות שאפשר להרטב בו, ומקום שאפשר לחפור בו מאובנים של דינוזאורים, והכי טוב: הוא חינמי וצמוד לשוק הסופש.

וגם התארחנו בבית של חברים טובים, אכלנו איתם ארוחת ערב ישראלית(!) , שיחקנו בבריכה, עשינו מסז׳ ואפילו אכלנו מלא גלידה!

כשסיימנו עם המשחקים, הגיע הזמן להיפגש עם אמא, ובגשם השוטף הלכנו לתחנת האוטובוסים ולקחנו אוטובוס לילה נח לצ׳אנג מאי.

צ׳אנג מאי היא עיר גדולה, אבל לא כל כך מרגישה כזאת, והעברנו את הזמן בנעימים עד הפגישה המיוחלת. היינו בכמה מקדשים, אכלנו אוכל תאילנדי טעים, ואפילו היינו במוזיאון חרקים (מתים), שיש בו גם הסברים על יתושים ועל מחלות שמועברות על ידם - נושא שהיה מאד קרוב לליבנו :)

ככל שהפגישה עם אמא קרבה, ככה גדלה ההתרגשות, ולמרות שקבענו שניפגש במלון, החלטנו להפתיע אותה בשדה התעופה ולספק סצינת פגישה מרגשת לכל שאר הנוסעים. כמובן שזה לא הצליח (אנחנו חיכינו ביציאה של הטיסות הפנימיות, ולי הופנתה משום מה ליציאה של טיסות בינלאומיות), והפגישה המרגשת התרחשה במלון.

אחרי החיבוקים והנשיקות, בא תורם של הממתקים (שסבתא קנתה בהגזמה פראית...), והילדים היו בעננים.

למחרת בבוקר נסענו לחוויית הגיבון, שכוללת שעתיים של טיול אומגות מגניב, וגילינו שאוריקי חסר פחד לחלוטין. האמת שזה קצת הפחיד אותנו... ואחר הצהרים, תם אורי ואני נחנו, בזמן שלי ורון עשו קורס בישול וחלקו איתנו בערב את האוכל הטעים שהם בישלו.

לאחר עוד יום טיול גשום לכמה מקדשים, עברנו לפאי, שהיא עיירה חמודה מאד, שהדרך אליה משגעת. הגענו למלון מתוק עם נוף מדהים של שדות אורז והרים, ובריכה חמודה.

את הימים הבאים בילינו בלהיות שוב כולנו ביחד, הרבה מנוחה, עם קצת אטרקציות שונות כמו ראפטינג משפחתי (אורי היה באקסטזה), טיולים למפלים באיזור, ואני אפילו עשיתי טיול אנדורו עם מדריך מקומי (אופנוע קצת כבד מידי, אחיזה קצת מחליקה מידי, אבל היה כיף מדהים!). הרבה מסז׳ים ואוכל תאילנדי משובח והופ! הגיע הזמן לחזור... חזרנו לצ׳אנג מאי ללילה אחרון של כל המשפחה יחד, ולמחרת בבוקר נפרדנו שוב מלי שנסעה לארץ בחזרה (לא להרבה זמן הפעם), ונסענו לשדה התעופה לקראת ההרפתקה הבאה: מלזיה!