נגמרה לנו הויזה לשהייה בהודו, והאמת שזה קרה
בדיוק בזמן שכבר רצינו לעבור הלאה...
היעד הבא סומן כבורמה (אלוהים יודע למה
דווקא בורמה). טיסות זולות במזרח עוברות דרך קואלה לומפור (לא אופציה, לי אין דרכון
זר) או סינגפור. ולכן הדיון הצטמצם לכמה מהר עושים את המעבר בסינגפור: רק מחליפים
מטוס או קצת חווים את המקום? ברוב קולות (אני בדעת מיעוט) הוחלט שחייבים לחוש קצת
מקום מערבי לפני שממשיכים הלאה.
אז הקצנו לסינגפור 3 ימים תמימים. וכדי שיובטח
שהם ינוצלו בצורה הטובה ביותר נעשתה היערכות מתאימה. דירה חמודה הוזמנה ב-airbnb מבעוד מועד, הילדים מיפו
את כל אתרי האטרקציות ובחרו באחד שבו ירצו לבלות יום שלם (הבחירה לא הייתה פשוטה –
יש מלא מועמדים...), ולשני הימים האחרים טל הכין פקודת מבצע, אחרי איסוף מודיעין
קפדני שכלל איתור של כל המקומות השווים החינמיים (יש מלא כאלה בסינגפור...), המקומות
שעולים אבל שווים ממש, וגם מסעדות שוות במחירים שלא יגמרו את התקציב לשאר הטיול.
כבר בנחיתה הבנו שהתקדמנו במאה שנים.
סינגפור ממוזגת - שינוי מרענן לעומת הודו המיוזעת, עם בתי שימוש מהודרים (שירותים
מערביים ותמיד יש נייר טואלט) ובשדה יש מתקן לשתיית מים שמופעל ברגע שעומדים לידו ("אמא!
גם אפשר לשתות מהברז וגם לא צריך ללחוץ!!!").
אחרי רכישת סים (עמוס בדאטה) וכרטיסי
תחבורה ציבורית ל-3 ימים כבר בשדה התעופה (כן, ככה זה בסינגפור - הכל כל כך פשוט
וברור... ויעיל), נסענו בתחבורה הציבורית המדהימה - לדירה שתשרת אותנו בימים
הקרובים. בנסיעה הראשונה הילדים היו המומים כשסירבנו להוציא אוכל ואפילו מים ברכבת
(זה אסור וגורר קנסות כבדים), אבל די מהר התרגלו לסדר ולחוקים החדשים והתאהבו בהם –
אסור לעשן ברחוב, לא צועקים ברחוב, לא נוגעים בך אפילו אם אתה זר, ועוד ועוד...
שמנו את התיקים שלנו והתחלנו את המירוץ...התחלנו
בצ'יינה טאון: הרחובות, השוק והמקדשים... המקדשים אומנם מקדשים בודהיסטים שכמותם ראינו המון, אבל בכל זאת שונים לחלוטין ממה שחווינו עד עכשיו בהודו, אבל אלו של סינגפור נקיים
ומסודרים, אפילו המנחות לאלים מונחות בסדר מופתי. השוק של צ'ינה טאון מלא בזבל
סיני, כמו השווקים בהודו, אבל הכל מסודר יפה, והמחירים בדולר סינגפורי ולא ברופי (ובשווי
של פי 5 ממה שעולים דברים בהודו). בשוק האוכל המקומי, קצת הופר הסדר, אבל באורח
פלא נשמר הניקיון והשקט לשביעות רצון כולם...
באותו יום כבר הספקנו לבקר ב- Singapore city gallery – מקום מדהים, שמספר על ההתפתחות של העיר / מדינה הזו, המקום מצויד במיטב היכולות
הטכנולוגיות. אני לא יודעת אם זה היה בגלל ההלם, אבל זה היה הרגע הראשון שנזרקה הבקשה
לארגן מעבר לדיור קבע במקום המופלא הזה.
עשינו מעבר זריז דרך Clark Quay לגלידה ב- starbuks שהילדים פינטזו עליה מספר
שבועות, הגענו ל -Gardens by the bay – הגנים המדהימים - מטופחים להפליא, כשכל איזור בו שונה ממשנהו, ויש איזור
מופלא לילדים לשחק ולהשפריץ... חיכינו מתים מעייפות לשעה 19:45 (בכל זאת, ישנו בקושי 3 שעות במטוס)
למופע האורות בגן שהיה לא פחות ממדהים, וסיימנו את היום רצוצים ומרוצים.
אחרי שהיום הראשון היה טירונות, הגיע לנו לישון, וככה התעוררנו באופן
טבעי ביום שאחרי בשעה 11 בבוקר. אבל זה לא מנע מאיתנו להספיק כל מה שתוכנן. טיילנו
ב- fort canning park הקסום, משם הגענו למוזיאון של פיקוד העורף והכבאים
של סינגפור, לא ייאמן איך מוזיאון עם נושא כל כך משעמם, שהגענו אליו עם ציפיות כל כך נמוכות, גנב את ההצגה: המון התנסות,
אמצעים ויזואלים, ותחושתיים – מהמם (וחינם...). היינו במוזיאון פרנאקאן שמספר (גם הוא - בצורה מאד מוצלחת) על ההיסטוריה והתרבות של הסינגפורים המקוריים (= הפרנקאן).
הספקנו לבקר בליטל אינדיה (היינו חייבים לראות איך זה מוצג בנוסח הסינגפורי....), באיזור
המוסלמי, ובשני הרחובות הכי טרנדיים בעיר שנמצאים ממש ביניהם. בשעה 20:00 התייצבנו,
עם כל תיירי העיר, ב- marina bay sands, לתצפית
במופע האורות שמוצג על גבי מים (מדהים!) ומשם יצאנו לסיור בין המיצגים של פסטיבל האור
שבדיוק הוצג בעיר (האמת, פסטיבל האורות בירושלים יותר שווה...).
היום השלישי, לפי בחירת הילדים, הוקדש כולו ל-Universal Studios. קמנו מוקדם בבוקר, אחרי ארוחת בוקר זריזה ונסיעה נוספת בתחבורה ציבורית (כל נסיעה גרמה לנו להתפעל מחדש), והגענו לקופת הכרטיסים לפני הפתיחה.... יום שלם בילינו באינסוף מתקנים מרגשים, מפחידים, ומהנים. הילדים היו באטרף, רצו ממתקן אחד לשני, עמדו בתורים (סינגפור, הכל מסודר ויפה ונקי... והתורים בדרך כלל לא מאד ארוכים). אחרי שסיימנו את כל המתקנים (וזה קרה - לא יאומן – שעתיים לפני הסגירה....), ונכנענו לסיבוב נוסף ב-2 מתקנים שהוכרזו כשווים ביותר, חזרנו לדירה לכמה שעות שינה לפני הטיסה לבורמה.
היה נחמד (מאד!) לצחצח שיניים לא עם מים מינרלים, היה נעים שאף אחד לא שם לב אלינו (סינגפור מלאה זרים, וממילא כל אחד שם עוסק בענייניו), היה כיף להיות במדינה שאנחנו יכולים רק לחלום שתהיה לנו (לפחות מבחינת רמת טכנולוגיה, תחבורה ציבורית וניקיון) - כמו שכבר כתבתי, הילדים כבר הכריזו שסינגפור המקום הכי שווה בעולם, ואפילו אמרו שהיו רוצים לעבור לגור שם לתמיד...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה