מרכז הודו

הספיק לנו מהקור, ולכן הדרמנו... מאמריצר לקחנו שוב רכבת לילה, הפעם לחג'וראו, שם יש מקדשים הינדיים, מהתקופה שהבודהיזם התחזק באיזור... אז ההינדים, כדי לשמור על הקהל שלהם ולמשוך קהל נוסף, השתמשו בטריק הכי ישן (שעובד גם היום...) – SEX. כל המקדשים מעוטרים בפסלים מדהימים, מסוטטים ביד אומן, של גברים, נשים (וגם חיות) אוהבים - בשלל צורות ותנוחות. יש בעיר גם מקדשים ג'איניים שגם בהם ביקרנו, אבל הם הרבה פחות מרשימים...

רכבת יום קצרה ("רק" 4 שעות נסיעה) לקחה אותנו לאורצ'הה, עירה קטנה. הפעם בחרנו לישון בכפר שליד, באירוח אצל משפחה כפרית וככה זכינו לראות את החיים האמיתיים בכפר הודי. ישנו בבית בוץ, הילדים התעקשו לקום מוקדם לחליבת העזים וללוות את אב המשפחה להביא מים מן הבאר, וכל ערב ששבנו מטיול בעירה חיכתה לנו ארוחת ערב מקומית שהוכנה על ידי אם המשפחה. באורצ'הה עשינו יום רכיבה על אופניים שהיה כיף וכלל טבילה בנהר (הנקי יחסית), טיילנו בין מקדשים ומבנים נוספים שיש באיזור ובין לבין אכלנו המון אוכל בדוכנים של השוק, והתחלנו להינות מהפירות של דרום הודו.

בגלל שהפעם לא הצלחנו להתארגן על רכבת של הרגע האחרון לאורנגבד שהיתה היעד הבא, נאלצנו לקחת רכבת אל עיר אחרת (5 שעות) ומשם אוטובוס. ככלל אוטובוס הוא אופציה פחות טובה בעינינו – זה גם יותר יקר וגם פחות נוח. ברכבת אנחנו ישנים לא רע, לא מרגישים את הכביש, לעומת זאת באוטובוס, למרות שיש מיטות ממש חמודות, מרגישים כל קפיצה בכביש. אבל לאור תקופת החגים פה, לא היתה ברירה אלא לחכות עוד שבוע לרכבת וזו לא היתה אופציה...

באורנגבד ישנו 3 לילות ועשינו 3 טיולי יום –

הראשון לאלורה – איזור הנפרש על פני 2 ק"מ שבו יש המון מקדשים (הינדיים, בודהיסטים וג'אינים) – שכולם הם למעשה מערות שנחפרו בסלעים עצומים. המקדשים מרהיבים, בעיקר הבודהיסטיים ובעיקר הגדול שבהם.

השני לאג'נטה – איזור רחב יותר  ומתוייר יותר שגם בו יש מקדשים חפורים בסלע, אך בשונה מהמקדשים של אלורה במקדשים אלו (המוקדמים יותר) גם נשמרו הציורים על הקירות של המערות שגם הם יפים מאד.

השלישי – למבצר שבעיר – ש"זכינו" לבקר בו עם עוד אלפי מאמינים הינדיים ביום חגם. המבצר יפה, כדי להגיע לפסגה שלו צריך לטפס על ההר ולעבור במנהרות חצובות בסלע. בדרך פגשנו כאמור באלפי המאמינים כשהם שרים, מנגנים וטובי לב, כל זה – עד שהגענו למעברים הצרים של המערות בסלע, כולם חזרו להיות ההודים מהשוק -דוחפים ומקללים... אם  טל לא היה מרים את אורי על הכתפיים אני חושבת שזה יכול היה להגמר רע.

מאורנגבד שוב רכבת לילה, והפעם לעיר הגדולה מומבאי.  המפגש הקודם שלנו עם העיר היה לא היה מוצלח בלשון המעטה. הוא היה 3 חודשים קודם, כשרק הגענו טריים מהארץ, היינו צריכים לישון לילה אחד בין הטיסה מהארץ לטיסה לקטמנדו.ישנו במלון מגעיל, בשכונה לא ברורה, ומעל הכל כולנו זוכרים את הריח הנורא שקיבל את פנינינו בנחיתה...

אז הפעם עשינו שיעורי בית, הבנו איפה השכונה הנכונה לישון... והפעם מומבאי היתה טובה אלינו. נהנינו מכל התענוגות שיש לעיר גדולה להציע – אכלנו במקדולנדס, אכלנו בפיצה האט, ראינו סופסוף את הסרט החדש של stars war  בקולנוע בתלת מימד ועם מלא פופקורן, בילינו יום שלם בלונפארק (טוב בסטנדרט ישראלי) ובפארק מים (מצוין בסטנדרט ישראלי), ביקרנו בפלנטריום (סביר, זה של מוזיאון תל אביב יותר טוב), נפגשנו עם חבר הודי של טל ועם אישתו במועדון שלהם והרווחנו הצצה איך לחיים של עשירי הודו (מצוינים!!!).

בנוסף - נהנינו בעיר, שוטטנו בה המון... נהנינו מהמבנים היפים (מהתקופה שהבריטים בנו בלי סוף...) שגם מוארים בלילה באופן משגע, היינו במכבסה הגדולה ביותר בעולם – שכונה שלמה שבה עובדים 6,000 אנשים בכביסה ונילוויה – מכירת סבון, הרתחת מים, ייבוש, גיהוץ ועוד, היינו באי אלפנטה (נחמד, אבל אחרי המקדשים באלורה ואג'נטה כבר פחות מרשים), טיילנו בנחת בגנים היפים של העיר ובכמה מוזיאונים, אכלנו גלידה הודית  מצוינת ("קולפי") בשלל טעמים ומאכלי רחוב טיפוסיים ועוד. היה כיף.

מכאן רכבת לילה לגואה....