הגענו לגואה אחרי 3.5 חודשים של טיול מאד אינטנסיבי. רצינו להנות מהים - לנוח ולהתרענן, וחשבנו שנהיה פה שבועיים /
שלושה... ראינו כי טוב והארכנו לחודש, וממש לפני שנגמרה השכירות של הבית לחודש,
עשינו סיכום ביניים – מצד אחד, אני וטל די מיצינו את הבטן-גב, מצד שני הילדים ממש
פורחים בבית הספר, ונראה שחודש של לימוד וחברת ילדים באגלית בלבד מתחיל לתת פירות איכותיים
במיוחד מבחינת השפה וההתאקלמות בבית הספר, וגילינו שאם נשאר עוד קצת הילדים יצאו
גם לטיולים השנתיים של בית הספר... וכך, בעיצה אחת עם הילדים, הוחלט להשאר עוד
שבועיים על החוף...
החלטנו גם להיות יותר אקטיביים בסופי השבוע. בסוף שבוע אחד נסענו הטיול
עם משפחת צמח ומשפחת יניב מישראל ועם לוטה וסבי מאוסטריה - לבקר בחוות תבלינים, מרחק
שעה נסיעה (בטוסטוס...). מקום קסום באמצע יער של עצי תבלינים שונים ומשונים (פלפל
אנגלי, קקאו, קפה, ציפורן ועוד ועוד). ישנו בבקתות בוץ והתעוררנו לנוף משגע, אכלנו
המון אוכל הודי מצוין ומיוחד יותר מהרגיל - כזה ששילב גם פירות רבים, והדבש מדהים
במיוחד – שכן הדבורים שרוקחות אותו ניזונות מצוף של כל כך הרבה פרחים מגוונים... ביום
למחרת עשינו טיול מהנה ביער לאורך הנהר למפלים החמודים שליד החווה.
כמו שתם תכנן מתחילת הטיול, את יום הולדת שלו חגגנו על החוף בגואה.
במחקר מקדים גילינו איפה הסושייה הכי טובה באיזור, ושם ערכנו ארוחת יומולדת משפחתית
שלישית בטיול. התמזל מזלנו ובדיוק באותו ערב היה מופע הקרקס שסיים את פסטיבל הקרקס
באיזור, ואת הערב סיימנו בהפרחת בלונים פורחים לשמים מעל הים עם הרבה חברים (בלוני
בד, שבתחתית יש לפיד קטן, שמייצר אויר חם וגורם לבלון לרחף). תם גדל בשנה והיה
מאושר, וגם אנחנו! בבאותו ערב, מקרה, פגשנו את גם שחר, שחוגגת יום הולדת ביום של
תם, שהילדים (וגם אנחנו) הוקסמו
ממנה כבר באודיפור. קבענו ואיתה ועם רז, ריוי(טל), ועם איילת ליום שאחרי – בילינו אחר צהרים כיף של ים
ואקרו-יוגה.
בסוף השבוע שלאחר מכן, הסתבר שיש חופשת אמצע סמסטר בבית ספר, ולכן יש
חופש של ארבע ימים ולא רק שבת וראשון... ארזנו תיק קטן, תפסנו רכבת (קצרה יחסית –
שעתיים בלבד) ונסענו לגוקרנה. בתחנת הרכבת שמחנו לפגוש שתי משפחות של ילדים מבית
הספר שניצלו גם את החופשה לגיחה לגוקרנה. ישנו באום ביץ' – חוף יפהפה, שיש בו
ביקתות פשוטות ומסעדות טובות וזולות וזהו.... 90% משוכני החוף הם חבר'ה צעירים
ישראלים, רון ואורי מיד התחברו אליהם – והפכו לסלבס שם, תם כבר גדול יותר ומשוחח
עם הרציניים שבהם על דברים שברומו של עולם... (איפה כדאי להם לטיול בהודו, איפה
זול, איך נוסעים ברחבי תת היבשת ועוד ועוד). פגשנו גם את דימה, בחור ישראלי מקסים
שפגשנו טיילנו איתו גם בחג'וררו, מפגש שני עם אנשים שאנחנו אוהבים הוא תמיד כיף
ומיוחד... מאום ביץ' טיילנו ברגל לעיר גוקרנה – עיר חמודה שנחשבת למרכז רוחני של
האיזור, ולכל החופים שבאיזור – קודלי ביץ', פרדייז ביץ', האף מון ביץ'... כולם
מדהימים, שקטים, עם שקיעות מטריפות, מידי פעם ראינו אפילו דולפינים קופצים מן המים....
סופ"ש אחר ניצלנו לטיול לפנג'י – עיר הבירה של גואה, מחרק שעתיים
נסיעה באוטובוס -יש בעיר איזורים שנבנו בזמן שליטת הפורטוגזים באיזור, וחלק
מהמבנים שופצו בצורה יפה, טיילנו עם ישראל ורוני האדריכלים שגם הראו לנו זויות
מיוחדות אדריכליות לגבי הבניה. הטיול ביום ראשון היה נחמד וזכינו להשתתף במסה של
בוקר יום ראשון (מעניין היה לראות שגם פה שיטת השוחד עובדת – הכומר מחלק שוקולד
לילדים שהבחים שהם מפללים הכי יפה ומעומק הלב...), אבל רב החנויות היו סגורות...
באחד הערבים התכנסנו כדי להפרד מהחברים האוסטרים שלנו, אחרי ארוחת
דגים משובחת (שהחברים דגו..), ניצלנו את הלילה ללא הירח, שכרנו סירה ויצאנו אל
האוקינוס הגדול, משם השמים והיבשה נראים אחרת לגמרי. גילינו שהסיפורים על הפלנקטון
הזוהר בלילה הוא לא אגדה, וכשכולם קפצו אל המים לשחייה, כל איבר שהזיז את המים זרח
והבריק מהפלנקטון שהקיף אותו, למזלנו הכרישים לא הגיעו בלילה הזה, אז חזרנו הביתה
עייפים רטובים ומרוצים....
בכל יום רביעי מתקיימת פה ריצת fun run, של - כל מי שמעוניין,
מקטן ועד גדול, מכל המדינות, נשים וגברים - מוזמן לרוץ, גם ילדות מקומיות רצות....
רצים על חוף הים – מחוף פטנם עד פלולם וחזרה, בסך הכל 5 ק"מ. האירוע מאורגן
למופת, התוצאות נרשמות ומפורסמות גם בדף הפייסבוק של דרום גואה. מקבל מדליה - מי
ששיפר את שיאו האישי. בעיני, מעורר השראה. הילדים שלנו רצו לרוץ כבר כמה פעמים,
איכשהו, אף פעם לא יצא. לפני שבועיים, החליטו שזה קורה, ויצאו לריצה (יחפים – אין
לנו פה נעלי ספורט). תם רץ בקצב שלו, ורון רץ עם טל – שלושתם (רון, תם וטל) – עשו
את זה כמו גדולים, השלימו את הריצה, ואפילו עם תוצאות לא רעות. בשבוע שלאחר מכן רון
רץ שוב, שיפר את התוצאה שלו (28:25 דקות) וקיבל מדליה, תם לא הספיק לרוץ שוב שוב, כי היה בטיול
שנתי, ומכיון שאנחנו כבר לא שם לא יוכל לנסות לשפר את השיא ולקבל מדליה ):
בית הספר הוא כיפי נורא, הילדים חוו אינספור חוויות, לימודיות וחושיות,
הכירו חברים וחזרו כל יום מאושרים. באחר צהרים אחד אפילו טל העביר שיעור על מנועים
בבית הספר. מסתבר שבבית הספר של הבנים יש ילדים מ-19 מדינות שונות!! בזמן שהיינו בית
הספר קיים פסטיבל מדינות - כל מדינה עשתה פעילות, ואנחנו (משפחת צמח ואנחנו)
ייצגנו את ישראל בכבוד ורקדנו ריקודי עם...
באופן לא מפתיע גם הטיול השנתי הוכתר בהצלחה רבה. למרות החששות של תם
להצטרף לטיול עם קבוצת ילדים ומורה דוברי אנגלית בלבד לטיול של 4 ימים (ו-3 לילות!!),
הוא חזר מרוצה עד השמים, עם מלא סיפורים וחוויות, מהטיול, הטבע, ומהחברים.
מבחינתנו הסימן הכי ברור שהגיעה העת לעזוב, הוא שנהיינו נורא עסוקים
במיליון דברים חיצוניים ומצאנו את עצמנו מנהלים יומן כדי לזכור את כל ה"מחויבויות"
שלנו – מפגשים עם חברים מבית הספר, שיחות עם המורים על ההתקדמות של הילדים,
אירועים של בית הספר אחר הצהרים, מסיבות של חברים מהקהילה, ימי הולדת של ילדים
מהכתה – כל האירועים היו באמת באמת מהנים,
אבל קצת חסר לנו החופש שלנו והתגעגענו לביחד של המשפחה... בקיצור, המשכנו הלאה אחרי 6 שבועות בגואה. אהבנו
את גואה והיא אהבה אותנו בחזרה מאד – והנה אנחנו בדרך להמפי...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה