התאקלמות בגואה

לפני 3 שבועות - הגענו לפטנם, גואה. בדיוק בזמן לנוח קצת מהטיילת שתקפה אותנו.
זה באמת מאד מעייף, כיף - אבל מעייף, לטייל 3 חודשים בכזו אינטנסיביות, והרגשנו שגם לנו וגם לילדים מגיע קצת לנוח, אז כבר עם ההגעה הכרזנו שפה "נתקעים" קצת.

הנוף מחלון הבית שלנו בשעת ארוחת הבוקר

שכרנו בית קטן מול הים וטוסטוס, אבל תוך יום הבנו שבשבילנו זה לא באמת מתאים רק לשרוץ על פה החוף במשך 3 שבועות... אז בהתייעצות עם הילדים, החלטנו שהילדים מצטרפים לבית הספר והגן פה.
בית ספר של "לא-הודים", חלקם הגדול הם ילדים של משפחות שגרות כאן, חלקם באים לכאן לכל העונה (אוקטובר - אפריל) ומעטים כמונו למספר שבועות. היו חששות (כרגיל - שלי גדולים יותר משל הילדים) בעיקר בגלל השפה, בגלל שרוב הילדים הם מארצות / משפחות ששפת האם שלהן היא אנגלית... אבל הילדים שוב הצליחו להפתיע אותנו, הלכו בכיף גדול, עם הרבה אומץ - וחזרו מלאי חוויות, עם חברויות שפיתחו בבית הספר, ועם אנגלית שמשתפרת בכל יום.

יום סבון בגן

שיעור בוקסינג בבית הספר

רון וחברים עם כלבלב שאימץ בבית הספר

אני וטל, בזמן הזה, עושים קצת סידורים - קניות, כביסה, כל מיני סידורים מול ישראל, מתכננים את המשך הטיול שלנו, קוראים ובעיקר מסתלבטים מול הים...

התפתחה לנו פה שגרת יום של חיים פשוטים - בגלל שיש מטבח בבית הקטן שלנו - אנחנו יכולים לבשל / לארגן ארוחות קטנות ופשוטות, טל מסיע את 3 הילדים לבית הספר על הטוסטוס....

כל אחר צהרים פה הוא מיוחד ונעים - הרבה חוף וים, חברים, אוכל טוב - וכל יום כזה מסתיים בשקיעה מרהיבה לתוך הים, ועם זיקוקים שההודים עושים כמעט כל יום על החוף, מה עוד צריך??

בימי שני - יש את הנגנים שמנגנים מוזיקה הודית מדהימה במסעדה על החוף
בימי חמישי  - אחר הצהרים  מתקבצים מלא חבר'ה לנגן (העיקר בטאבלות ותופים) על החוף
כל יום בשעה חמש מגיע האיש עם הסופגניות... אורי תמיד שומע ראשון את הצפצפה שלו ואני אף פעם לא מצליחה לעמוד בפניהן...
ועוד, ועוד ועוד...
בימי שבת וראשון אין לימודים, אז אנחנו עושים טיולי יום קצרים ומהנים, לחופים ליד... בדרך כלל עם חברים - ממש טיולי משפחות של סופ"ש(: