טרק - הפון היל

עוד בארץ, היה לנו ברור שאם נמצאים בנפאל, ובעונה הטובה, של הטיולים.. חיייבים לעשות טרק. את הבירורים התחלנו כבר בקטמנדו, וכבר שם הסוכנויות השונות הורידו אותנו מהכוונה לעשות את האנאפורנה, וייעצו לנו בחום לעשות את ה"פון היל". שנחשב לטרק שבו ההליכה קשה יחסית, עם המון ירידות ועליות, אבל קצר – 5 ימי הליכה לא ארוכים, ולא מגיעים לגובה של האנאפורנה, מה שמקל על הנשימה ועל עניין הקור.

אחרי התלבטויות, לקחנו פורטר (סבל) אחד. וטל אמר שאם אורי (בן 5 עוד מעט) יתקשה, הוא ייקח את התיק והפורטר את אורי... לכן היה צריך לקחת את כל הציוד בתיק אחד, שמשקלו עד 20 קילו (... יצאנו מהארץ עם 60 קילו, ש-13 מהם זה חוברות של בית ספר של הבנים), ולכן שוב היה צריך לקבל החלטות לגבי מה לוקחים – מגבות (כי הגסט האוס על ההרים לא תמיד מספקים), ציפות (לישון בתוכן – והתבררו בהמשך כפריט חובה בהרים, כי יש מקומות שממש מגעיל לישון במצעים הקיימים), ביגוד חם (בערב מתחיל להתקרר - פליז, חולצה טרמית, גטקעס, כובע. מעיל גשם), בגדים להליכה, ערכת תרופות בסיסית (סגולה שלא נזדקק), מעט כלי רחצה. וטאקי. והמון צ'ופרים (צ'יפס, עוגיות, פירות יבשים – כי על ההר הכל יקר נורא). מרוב לחץ שלא נעבור את ה-20 קילו, ומהלחץ של טל שהוא יצטרך לסחוב אם אורי יתקשה... הגענו לפחות מ-15 קילו.

היה לנו חשוב שהפורטר שלנו יידע אנגלית, ויהיה גם מעין מדריך, ילך איתנו ולא רק יחכה לנו עם התיק בסוף היום. בשיחת ההיכרות, ביום שלפני היציאה הפורטר שלנו, נראה לנו קצת שתקן, והיתה לנו תחושה שיש לו קצת ריח של בירה, מה שקצת הפחיד אותנו.

על מנת להגיע לתחילת המסלול, היינו צריכים לקחת מונית ומשם אוטובוס. כשהגענו לתחנת האוטובוס, האוטובוס היה מלא, ונאמר לנו שבגלל משבר הדלק, לא בטוח שיהיו אוטובוסים נוספים... בל, הפורטר שלנו. העלה בעדינות את האופציה לנסוע על גג האוטובוס, הילדים וטל שמחו על ההצעה, ועד שאני הספקתי לומר שלא יקרה... כולם כבר היו על הגג. אחר כך גם אני. זו היתה אחת הנסיעות הכי מפחידות שעברתי, ואחת מאלו שהילדים לעולן לא ישכחו (כמובן שהם נהנו מאד)...

היו לנו 5 ימי הליכה, בין 4 ל-6 שעות. בנופים מטריפים, של הרים מושלגים, נהרות, מפלים, שדות אורז אינסופיים, ג'ונגלים – היה קסום. ביקרנו בכפרים קטנים שמכבסים את בגדיהם וגם מתקלחים במי הנהר, מגדלים את הירקות שלהם, חיים עם התרנגולות והפרות יחד...

השיא היה בבוקר היום הרביעי, שבו קמנו ב-4 לפנות בוקר, בלילה חשוך וקפוא, בלי ירח, עם מיליון כוכבים, ופנסים כדי לראות את הדרך – וטיפסנו לפון היל, שנמצא בוגבה 3,210 מטר. שם צפינו בזריחה שהאירה את ההרים המושלגים משסביב לפון היל.

הסיום של הטרק, היה בכפר קטן טטופני (בנפאלית מים חמים), שבו יש מעיינות חמים, מאד חמים, ואכן – אחרי 5 ימי הליכה זכינו סופסוף באמבטיה חמה.

תוך כדי הטרק, בל, הפורטר שלנו, התגלה כאיש מקסים אכפתי ומועיל. הילדים, ובעיקר אורי, ישר התחברו אליו. אורי נתן לו יד כמעט כל הדרך (מידי פעם התגעגע לאמא או אבא), הם הלכו בראש, מה שאפשר לכל השאר ליהנות מהדרך... וטל לא נדרש לבדוק אם הגב שלו יעמוד בסחיבה של 15 קילו. בכל מקום שהגענו עזר לנו להתמקם, דאג להדליק את האח שבחדר האוכל, והכל ברוח טובה. כשרצה לשתות כוסית באחד הערבים, שהיה חג, ביקש מאיתנו "רשות".

הילדים היו נפלאים, הלכו מדהים, שיחקו הרבה טאקי, כי שעות ההליכה לא היו רבות - בדיעבר חשבנו שיכולנו ללכת על טרק יותר קשה, מצד שני, צריך להשאיר להם משהו לעשות לבד....

עלויות – פורטר, דובר אנגלית – 1000 רופי ליום (10$)

לינה על ההר – 5$, ארוחת בוקר – 1500 רופי, צהריים וערב – 2000 רופי כ"א, בחלק מהמקומות הסכימו ל"דיל הישראלי" שבו משלמים רק על הארוחות.

אישורים לטרק למבוגר (מעל גיל 10, אז תם משלם) – 33 דולר לאחד

סה"כ – 500$ ל-6 ימים (היום השישי היה נסיעות חזרה) למשפחה (אגב, בסוכניות הציעו לנו לארגן לנו את הטרק הזה בעלות של 65$ ליום לאדם...

לטובת ההורים של החברים של תם ורון שקוראים (וגם אחרים שמתעניינים לראות איך הדברים נראים מנקודת מבט של ילד בן 10.5 ו-8.5)... גם תם ורון כותבים בלוג משלהם, הילדים ישמחו אם תפנו את החברים שלהם ומאד ישמחו לקבל מיילים ותגובות בתוך הבלוג. הבלוגים לא מעודכנים, ועדיין בלי תמונות. עובדים על זה...

הבלוג של תם - http://tomtomdagan.blogspot.com/
הבלוג של רון - http://ronrondagan.blogspot.com/